מאת:

עד מתי ימשיכו הבנקים למנוע שימוש בכספים שמקורם במטבעות וירטואליים?

מטבעות וירטואליים מצויים בשימוש כאמצעי לשמירת ערך וכאמצעי תשלום הולך וגובר כבר למעלה מעשור. הגם שמערכת הבנקאות ממשיכה להציב מכשולים רבים בפני השימוש בכספים שמקורם במטבעות וירטואליים יש מקום לאופטימיות בכל הנוגע לפיתוח ממשקים עתידיים בין פלטפורמות המטבעות הווירטואליים לבין מערכת הבנקאות. יאמר מיד כי החשש של המערכת הבנקאית מובן וזאת משום שהחוק והפסיקה מצפים ממנה להתנהל כשומרת הסף, משמע לזהות מהלכים שיש בהם משום עבירה פלילית ו/או עבירה על פי חוק איסור הלבנת הון, כך שהיה והמערכת הבנקאית מאפשרת העברה של כספים ו/או קבלה של כספים הנגועים בעבירה על פי חוק איסור הלבנת הון, הרי שהבנק נחשף לטענות בדבר סיוע לעבירות הלבנת הון ו/או עבירות אחרות ובעבר אף הוטלו סנקציות כבדות על בנקים שלא מילאו את חובתם. בהקשר זה יובהר כי ע"פ חוק איסור הלבנת הון כל הכנסה שמקורה בעבירת מקור הינו הון שכל פעולה לגביו מהווה פעולה של הלבנת הון והינה פעולה אסורה. מניין העבירות המוגדרות כעבירות מקור מופיע בתוספת לחוק איסור הלבנת הון והן כוללות עבירות מס, עבירות נשק, סמים, זנות, סחר בנשים, עבירות מכס, הונאות ועוד. כך שאם פעולות שכאלה שימשו להפקת הכנסה והבנק מאפשר לקבל כספים אלה לחשבונות המתנהלים אצלו, הרי שהוא עשוי להיות חשוף לביצוע עבירה ומכאן נובע חששו.
החשש הקיים כלפי מטבעות וירטואליים נובע מכך שמדובר באמצעי תשלום אנונימי שלא קל להתחקות אחר תנועותיו ואשר תנועותיו במרבית הפלטפורמות הקיימות לא היו נתונות לפיקוח או רגולציה. בשל תכונותיו אלה ולצד השימושים החוקיים הרבים, משמש המטבע הוירטואלי גם לסחר בלתי חוקי, להעלמת מס ולפעילות אסורה אחרת.
במאמר זה נסקור את המגמות העיקריות בתחום הממשק בין כספים שמקורם במטבעות וירטואליים לבין מערכת הבנקאות במדינת ישראל.
 

המצב המשפטי לאורך השנים

במהלך העשורים האחרונים קיימת רגולציה הולכת וגוברת על פעילותם של בנקים הן במישור הדין הישראלי והן במישור הבינלאומי. עיקר הרגולציה, מקורה בחוק איסור הלבנת הון ובהוראה 411 של המפקח על הבנקים המחייבת את הבנקים לפתח מנגנונים פנימיים המאפשרים קיום בקרות בנוגע למקור הכספים המופקדים לחשבונות המתנהלים על ידי הבנקים עבור לקוחותיהם. הרגולציה המרובה החלה על הבנקים (וגופים פיננסיים נוספים) מחייבת אותם לנקוט בפעולות אקטיביות במטרה להתחקות אחר מקור הכספים המופקדים על ידי לקוחות הבנק לחשבונותיהם, למנוע הפקדת כספים כאשר מתעורר חשש כי מקורם של אותם כספים בפעילות של הלבנת הון או מימון טרור, לדווח על פעילות חשודה, כאמור, לרשות להלבנת הון ולמנוע מתן שירות ללקוחות שלגביהם מתעורר חשד, כאמור.

הן החוק הישראלי והן החקיקה הזרה (לרבות החקיקה האמריקאית והחקיקה הבינלאומית) חושפים את הבנקים בישראל לסנקציות חריפות במקרים שבהם הם אינם מקיימים את חובתם לבדוק את מקור הכספים המופקדים בחשבונות המתנהלים אצלם.

על אף האמור, הוראה 411 של המפקח על הבנקים אינה מפרטת, מהן הפעולות הקונקרטיות שבהן מחויב לנקוט כל בנק על מנת למנוע שימוש בכספים שמקורם בפעילות של הלבנת הון ומשאיר עניין זה לשיקול דעתו של הבנק באמצעות קביעת מדיניות פנימית שתגובש על ידי ההנהלה בכל בנק.
במצב דברים זה שבו הרגולציה מטילה על הבנקים חובות כלליות ובלתי מפורטות, מחד, וסיכון של סנקציות חריפות למקרה של אי קיום החובות, מאידך, בוחרים הבנקים לנקוט בגישה שמרנית ולמנוע כל פעילות המעוררת חשש ולו הקל ביותר באשר לחוקיות הכספים שאותם מבקשים לקוחות הבנק להפקיד בחשבונותיהם.
למעשה, הוראות המפקח על הבנקים מטילות על הבנקים חובות רחבות הרבה יותר מן החובות הקבועות בדין ומכוח הוראות אלה של המפקח (ובעיקר הוראה 411) בחרו הבנקים השונים במדיניות פנימית מחמירה ביותר. בין היתר, מתייחסים הבנקים בחשדנות רבה עד כדי מניעת לכל פעולה המבוצעת בכספים שמקורם במטבעות וירטואליים ו/או בפלטפורמות העוסקות בסחר במטבעות וירטואליים.
ההסבר הניתן על ידי הבנקים למדיניות זו נעוץ בכך שלא ניתן לדעת, לכאורה, מהו מקור הכספים אשר שימשו לרכישת המטבעות הוירטואליים ולא ניתן להתחקות אחר זהות הנהנים מהפעילות במטבע וירטואלי. על כן עמדת הבנקים, כפי שזו מתגלה בפסיקת בתי המשפט הינה, כי כמעט כל פעילות שמקורה במטבעות וירטואליים הינה פעילות חשודה אותה יש למנוע.
עמדה זו מביאה לעיתים למצבים אבסורדיים. כך למשל, כאשר אדם שומר חוק אשר רכש מטבעות וירטואליים ונהנה מעליית שער המטבע מבקש לממש את השקעתו, לדווח על הרווח שהוא הפיק ולשלם מס כדין עבור רווח זה, אינו יכול להעביר את כספי המימוש למערכת הבנקאית על מנת לשלם את המס החל עליו. כידוע, רשות המסים אינה מקבלת תשלום מסים באמצעות ארנק דיגיטלי אלא באמצעות מערכת הבנקאות בלבד, בעוד הנישום/המשקיע עשוי להיתקל בסירוב של הבנק לקבל את כספי המימוש גם אם אלה נועדו לתשלום חבות המס שלו.
חשוב להבין, כי קיים ניגוד אינטרסים מובנה ביחסה של המערכת הבנקאית לפלטפורמות המטבעות הוירטואליים שכן כל שקל שמופקד במטבע וירטואלי הוא שקל שהיה יכול להיות מופקד במערכת הבנקאית ובמובן הזה, מדובר בכסף שהוצא מתוך מחזור הכספים של המערכת הבנקאית. משכך, מלבד השיקולים הנעוצים בחוקי איסור הלבנת הון, לבנקים גם כל אינטרס עסקי להקשות על השימוש במטבעות הוירטואליים.
על אף חומרת המצב בעת הנוכחית, מסתמנות שתי מגמות משמעותיות אשר עשויות לפרוץ את הדרך ליציאה מן המבוי הסתום:
  1. הגדלת הביקורת השיפוטית על התנהלות הבנקים;
  2. הגברת הפיקוח על פלטפורמות המסחר במטבעות וירטואליים והשוואתו לפיקח על הבנקים;
 

ביקורת שיפוטית על התנהלות הבנקים

סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע כי: "לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים". השאלה מהו סירוב סביר ומהו סירוב בלתי סביר, נדונה רבות בפסיקת בתי המשפט, כאשר עד לאחרונה הייתה הביקורת השיפוטית על התנהלות הבנקים רכה מאוד ובידי הבנקים ניתן שיקול דעת ומתחם סבירות רחב ביותר בכל החלטה בנוגע למתן שירות מסוג כזה או אחר ללקוח.

כפי שנקבע בעניין זה בפסק הדין המנחה אשר ניתן ברע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ:

"נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה כללית וסתמית, כי קיים חשש להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אלא על הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי. יחד עם זאת, שותף אני לעמדה לפיה הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, וכי אין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמה ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה (התואמת במידת מה את ההלכה בדבר שימוש הרשות המנהלית בראיות מנהליות לשם קבלת החלטה במסגרת מתחם שיקול דעתה)".
במילים אחרות, די בכך שקיים בסיס כלשהו לחשד בעיני הבנק לכך שבמסגרת הפעולה הבנקאית ייעשה שימוש בכספים שמקורם בפעילות הלבנת הון, כדי להצדיק את מתן השירות על ידי הבנק, גם אם חשד זה אינו מבוסס על ראיות ממשיות.
בדומה לכך גם בת"א 29979-08-14 (מחוזי תל אביב) רינסנס בית ספר בע"מ נ' בנק מסד בע"מ , קבע בית המשפט כי רשימת הדרכים להוכחת סבירות הסירוב אינה בגדר רשימה סגורה וכי גם :
"העלמת עובדות מהותיות מהבנק ביחס לפעולות שבוצעו בחשבון, כך למשל הפקדה של סכומים חריגים, עשויות להוביל למסקנה שהלקוח לא פעל בדרך מקובלת ובתום לב בקיום התחייבויותיו כלפי הבנק. הלקוח עשוי להיתפס כמי שהפר את חובת האמון שלו כלפי הבנק, דבר העשוי להוות סיבה סבירה לסגירת החשבון."
הבנקים אימצו פסיקה זו וכן פסיקה דומה נוספת כבסיס לסירובם לתת שירות ללקוחות המבקשים לבצע פעולות בכספים שמקורם במטבעות וירטואליים. ברם, נראה כי לאחרונה ניכרת מודעות רבה יותר של בתי המשפט להתנהלותם השרירותית של הבנקים המביאה לנכונות הולכת וגוברת של בתי המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית על התנהלות זאת.
דוגמא בולטת לשינוי מגמה זה ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 6.12.18 אשר ניתן בת"א 262-04-17 טויגה און ליין בע"מ ואח' נ' בנק מזרחי טפחות רמת גן סניף מגדל יהלום 20077 במסגרתו קבע בית המשפט, כדלקמן:
"הנני סבורה כי יש טעם בטענות התובעים וכי אמנם יכול שיש מקום לשקול התערבות שיפוטית נרחבת יותר בהחלטות התאגיד הבנקאי, במיוחד בכל הנוגע להגבלת פעילות וסגירת חשבונות לקוחותיהם. תימוכין לגישה זו, ניתן למצוא ראשית בתשתית אשר מלכתחילה הובילה לקביעת חובה למתן שירות בנקאי - המבוססת כפי שפורט לעיל, על זכותם הבלעדית של התאגידים הבנקאיים לאספקת שירות כה חיוני. אולם, במיוחד  הדברים אמורים בהינתן שינוי הנסיבות הכרוך בהטלת החובות על התאגידים הבנקאיים במסגרת המלחמה בהלבנת הון ובטרור, חובות אשר כפועל יוצא מהן, בחלק מן המקרים, חששם של התאגידים הבנקאיים מפני סנקציות חיצוניות, מוביל להיעדר מוטיבציה למתן שירות ללקוחותיהם. בנסיבות אלו, יכול שניתן להתייחס אל התאגידים הבנקאיים כמי שאמנם אינם פועלים כמי שאין להם דבר משל עצמם ובהתאמה לבחון באופן מקיף ההחלטות המתקבלות על ידם לגופן ובכלל זה, לא לבחון רק האם החלטתו של התאגיד הבנקאי הינה אחת מההחלטות הסבירות אשר ניתן לקבל, אלא - האם אין החלטה סבירה או נכונה ממנה."
במילים אחרות, כפי שקבע בית המשפט בעניין טויגה, בעבר הנחת המוצא הייתה כי לבנקים יש אינטרס עסקי לספק שירות ללקוח, כך שאם בנק מסוים מחליט לסרב לתת שירות מסוים ללקוח פלוני (בניגוד לאינטרס העסקי שלו), יש להניח כי קיימת סיבה טובה לסירוב זה ואין הצדקה להכפפת הבנקים לביקורת שיפוטית נרחבת. אלא שהנחת מוצא זו מתבררת ככזו שפחות ופחות משקפת את המציאות שכן מתברר, כי לנוכח סיכון הסנקציות הנובעות מחקיקת איסור הלבנת הון מעדיפים הבנקים להימנע ממתן שירות בכל מקרה של חשש ולו הקל שבקלים שכן לצורך ביצוע פעולה שלגביה מתעורר חשש נדרש הבנק לבצע בדיקות נאותות להפגת החשש דבר שמצריך ממנו השקעת משאבי כוח אדם ניכרים ומאידך אי ביצוע של אותן בדיקות נאותות מטיל על הבנק סיכון של סנקציות מינהליות ופליליות. במצב דברים זה, קבע בית המשפט כי נדרשת ביקורת שיפוטית נרחבת יותר על החלטות הבנקים.
על דברים אלה חזר בית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק דין מיום 17.3.19 בת"א 14643-04-18 ישראמיינרס בע"מ נ' בנק אגוד הרצליה סניף איזור התעשייה 13079 ואשר עסק באופן קונקרטי באיסור גורף שעליו החליט בנק אגוד על קבלת כספים אשר מקורם בפעילות במטבעות וירטואליים. בית המשפט הדגיש וקבע, כי החובות המוטלות על הבנק מכוח דיני איסור הלבנת הון אינן מצדיקות הטלת איסור גורף על פעילות הטומנת בחובה סיכון, אלא מחייבות את הבנק לערוך בירור פרטני ומדוקדק לכל לקוח ו/או פעולה שלגביהם מתעורר סיכון של פעילות הלבנת הון תוך מתן אפשרות נאותה ללקוח להציג הסברים ואסמכתאות לפעילותו.
לסיכום נקודה זו, נראה כי הבנקים לא יוכלו למנוע לאורך זמן פעילות במטבעות וירטואליים וככל שמצב זה ימשך כך תגבר הביקורת השיפוטית על התנהלות הבנקים ואלה יהיו מחויבים לדאוג למחנןך מנגנוני בדיקה ובקרה ענייניים אשר יועילו לבדוק את פעילות לקוחותיהם שמקורם במטבעות וירטואליים.
מאידך חשוב להדגיש, כי לקוח המעוניין להיעזר בשירותים בנקאיים נדרש לשתף פעולה עם הבנק, להציג תיעוד והסברים משכנעים שיש בהם כדי להסביר את מקור הכספים אשר שימשו לרכישת המטבע הוירטואלי ואת כל שרשרת הפעולות אשר בזכותה הגיע לידיו הסכום אותו הוא מבקש להפקיד בבנק. ככל שיקפיד הלקוח על התנהלות תקינה גלויה ומתועדת היטב במטבעות וירטואליים, כך יגברו סיכוייו להעברת כספו שמקורו במטבעות וירטואליים למערכת הבנקאית, בין אם על ידי התנהלות עניינית מול הבנק ובין אם על ידי פניה לערכאות משפטיות.
במאמר מוסגר ראוי לציין גם את פסק הדין אשר ניתן בימים אלה (15.2.22) בה"פ (ת"א) 30476-08-19‏ ‏ ניר דגן נ' בנק אגוד לישראל בע"מ. גם במסגרת פסק דין זה חזר וציין בית המשפט את הצורך בשינוי מגמה ובהגברת הביקורת השיפוטית על יישום כללי איסור הלבנת הון על ידי הבנקים. יחד עם זאת בסופו של יום בית המשפט מצא לנכון לדחות את התביעה שאותה הגיש לקוח נגד הבנק וזאת משנמצא, כי הלקוח פעל באופן מכוון לפיצול עסקאות שאותן הוא ביצע במטבעות וירטואליים לעסקאות מרובות בסכומים נמוכים, כל זאת מתוך ניסיון מכוון לעקוף את הבקרות של הבנק ולהימנע ממתן הסברים ודיווחים. כפי שקבע בית המשפט, התנהלות זאת גרמה למשבר אמון בין הבנק לבין הלקוח ובמצב זה החלטתו של הבנק לסגור את חשבון הלקוח הייתה סבירה. במילים אחרות, גם אם בזמן אמת יכול היה הלקוח לספק הסברים מלאים לכל עסקה ועסקה, ניסיונו להתחמק ממתן הסברים על ידי פיצול מלאכותי של העסקאות הצדיקה את סגירת חשבונו.
 

הגברת הפיקוח על פלטפורמות המסחר במטבעות וירטואליים והשוואתו לפיקח על הבנקים

מגמה נוספת אשר תביא גם היא לקידום הסדרת השימוש בכספים שמקורם במטבעות וירטואליים במערכת הבנקאית הינה הטלת רגולציה על פלטפורמות המסחר במטבעות וירטואליים.

בסוף שנת 2021 נכנס לתוקף צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירות בנכס פיננסי ונותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור) המחיל את חובות הזיהוי והדיווח גם על נותני שירותים בנכסים פיננסיים, לרבות פלטפורמות המסחר במטבעות וירטואליים. צו זה מקרב למעשה את הרגולציה החלה על פלטפורמות המסחר (בישראל) לזו שחלה על הבנקים. עם כניסת הצו לתוקף מחויבות גם הפלטפורמות לפעול על פי נהלי זיהוי והכרה של הלקוח, לבצע דיווח על עסקאות חשודות לרשות למניעת הלבנת הון, לקיים בקרות פנימיות ביחס לעסקאות חשודות ולשמור תיעוד ביחס להליכי הבדיקה הפנימיים שהן ערכו.

יישום רגולציה חדשה זו יביא עם הזמן להסרת עננת החשד המרחפת מעל עסקאות במטבעות וירטואליים גם בעיני הבנקים. ככל שהבנק יוכל להיווכח כי מקור הכספים הוא בפלטפורמת מסחר מפוקחת הכפופה לרגולציה ישראלית (ולא מארנק אנונימי), כך יהיו לבנק פחות נימוקים ענייניים לסרב לקבל את הכספים.
אמנם הדבר יקח זמן, אולם יש להניח שבסופו של יום הבנקים ופלטפורמות המסחר המרכזיות יפתחו סדרי עבודה נאותים אשר יאפשרו זרימה חופשית יותר של כספים ביניהם.
בהקשר זה יש להניח, כי ככל שיעמדו הבנקים בסירובם לקבל כספים מפלטפורמות מפוקחות הכפופות לרגולציה ישראלית הדומה במהותה לזו החלה עליהם, כך יטה בית המשפט להרחיב את היקף הביקורת השיפוטית ולהתערב בהתנהלותם.
 

לסיכום

אם כן, מטבעות וירטואליים הם אמצעי חדשני לשמירה ולהעברת ערך. השימוש במטבעות הוירטואליים הוא תופעה חדשה יחסית וככל תופעה חדשה, גם השימוש במטבעות וירטואליים נתקל בהתנגדות של השחקנים הקיימים בשוק הפיננסי, קרי- מערכת הבנקאות. יחד עם זאת, מדובר בתופעה רבת עוצמה שמתגברת עם השנים ובסופו של יום, עם התערבות של בתי המשפט ושל הרגולטור יש להאמין שגם המערכת הבנקאית תיאלץ לפתוח את שעריה לכספים שמקורם במטבע וירטואלי.

נכון לעת הנוכחית, ככל שברצונכם לעשות שימוש במטבעות וירטואליים תדאגו להתנהל בצורה מסודרת, מתועדת ושקופה כלפי הרשויות, להקפיד על דיווח שוטף על רווחים והפסדים הנובעים ממסחר במטבעות וירטואליים, לשלם את המס החל על פעילות זאת ולבצע את הפעילות בפלטפורמות מרכזיות הנתונות תחת רגולציה. ככל שתקפידו לעשות זאת, כך תוכלו לממש בקלות רבה יותר את השקעותיכם ולהעביר את התשואה למערכת הבנקאית. 

 

לפגישה אישית
חייגו 03-6109100

או השלימו את הפרטים הבאים

הדפסת המאמר

דירוג המאמר

 

5 ע"י 1 גולשים

הוסף תגובה

זקוקים לעורך דין?

חייגו: 03-6109100 או השאירו פרטים
אני מאשר/ת בזאת לדורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס, עמית גרוס ושות' לשלוח לי ניוזלטרים/דיוור של מאמרים, מידע, חידושים, עדכונים מקצועיים והודעות, במייל ו/או בהודעה לנייד. הרשמה לקבלת הדיוור כאמור תאפשר קבלת דיוור שבועי ללא תשלום. ניתן בכל עת לבטל את ההרשמה לקבלת הדיוור ע"י לחיצה על מקש "הסרה" בכל דיוור שיישלח.